הפטיטיס / צהבת A

מהו הפטיטיס / צהבת מסוג A?

ההפטיטיס (צהבת) מסוג A נמנה על משפחת ה- Picornaviridae. זהו וירוס בעל מולקולת רנא קוי. גודל חלקיק הוירוס הוא 27-32 ננו-מטר. מדובר בוירוס קשה ועמיד למדי, היכול לשרוד עד שעה בחום של 60 מעלות, אך רק דקה אחת בחום של 85 מעלות. בהפרשות צואתיות יבשות יכול הוירוס לשרוד עד 4 שבועות, בצדפות מאכל עד 5 ימים. ניתן לפגוע בוירוס ע"י כלור או יוד.

לאחר שהוירוס חודר לתא (בעזרת קולטן יעודי הנמצא על פני קרום תאי הכבד), מתרבה הוירוס בתאים ומופרש מהם בלא שנגרם להם נזק משמעותי. הוירוס מופרש דרך דרכי המרה למעי ובהמשך מופרש בצואה.

התגובה החיסונית כנגד הוירוס מופנית לחלבונים מס 1 ו-3. נוגדנים אלו מאפשרים הגנה מלאה מהרגע שנוצרו.

הוירוס מתרבה רק בתאי הכבד האנושיים ואינו גורם להם להרס, אך תגובת מערכת החיסון כנגד התאים בהם שוכן הוירוס מביאה להשמדת התאים והוירוסים שבתוכם וכך למעשה נגרם הנזק הכבדי.

אופן ההידבקות בוירוס

הוירוס ייחודי לבני אדם ,אינו מדבק אף בעל-חי ולא ניתן להדבק בו מחיות אלא רק ממוצרי מזון או שתיה שזוהמו בוירוס ע"י הפרשות אנושיות. הדבקה מאדם לאדם היא דרך ההדבקה הנפוצה ביותר. לרוב מדובר במגעים עם אנשים הקרובים לחולה.

ההדבקה מתרחשת בשכיחות הגבוהה ביותר דווקא לפני שהמחלה פורצת באדם, בזמן תקופת הדגירה של המחלה (לפני שיש סימנים של צהבת או תחלואה כלשהיא) ואילו מרגע שקיימים הסימנים למרות שניתן להדבק הסיכוי להדבקה קטן במהירות.

על גבי מוצרי מזון יכול וירוס ההפטיטיס A לשרוד עד חודש, ולאחרונה דווח בארה"ב על מגיפה גדולה של המחלה שנבעה מבצל ירוק מזוהם שהובא ממקסיקו ומצא את דרכו למסעדה הומה בארה"ב.

הגורמים לצהבת A

הוירוס נפוץ מאוד בעיקר במדינות המתפתחות, בהן תנאי הסניטציה גרועים ומערכת המים לשתיה אינה עומדת בתקנים המקובלים במערב. לדוגמא בסין בשנת 1988 בעיר שנגחאי חלו 300 אלף איש תוך חודשיים בוירוס עקב מגיפה שפרצה באיזור על רקע זיהום בפירות ים.

באזורים בהם הוירוס נפוץ ניתן לזהות בבדיקות סקר,שרובה המוחלט של האוכלוסייה כבר חלה בוירוס עד גיל 6. לעומת זאת בארה"ב רק ב- 10 אחוז מהילדים עד גיל בית-ספר ניתן לזהות שהיתה בעבר תחלואה במחלה.

במדינות המערביות גיל ההדבקות הולך ועולה עם השנים עקב שיפור הסניטציה והכסוי החיסוני של השנים האחרונות. בעבר הגיל הנפוץ היה 4-15 שנים אך כיום יש נטייה לתחלואה בגילאים מבוגרים יותר, עקב הסיכוי הקטן יותר לחלות בגילאים הצעירים.

מטיילים באיזורים לא מפותחים שלא חוסנו, חשופים במיוחד לוירוס, ויכולים גם לשמש כתחילת שרשרת הדבקה לאחר שהם חוזרים לארץ מוצאם.

מסיבות אילו, דווקא במדינות מתפתחות, רוב ההדבקות הן נטולות תסמינים (כיוון שהן מתרחשות בגילאים צעירים מאוד), בעוד שבמדינות מפותחות,למרות שכיחות נמוכה של תחלואה, המחלה היא לרוב בעלת תסמינים וקשה יותר (עקב תחלואה בגיל המבוגר).

מהלך המחלה

תקופת הדגירה מרגע החשיפה לוירוס ועד תחילת המחלה נעה בין 2-6 שבועות ולרוב 12-14 יום. גיל מהווה נתון משמעותי לתגובה לתחלואה כשקיים יחס הפוך בין הגיל וחומרת התחלואה. בעוד שב-80% מהילדים עד גיל שנתיים המחלה חולפת ללא סימנים כלשהם ולא הילד ולא הוריו מודעים לעובדה שהילד חלה והבריא, בילדים בגיל 5 ומעלה התמונה הפוכה ו-80% מהילדים או המבוגרים הם בעלי מחלה מוחשית וברורה. בגיל של למעלה מ- 50 שנה קיימים 2 אחוזי תמותה לעומת שכיחות של 0.02-0.1 אחוז מקרי תמותה באופן כללי.

אוכלוסיה נוספת שבה הוירוס יכול לגרום לבעיה משמעותית הינה אוכלוסיית החולים בווירוסי כבד אחרים כמו הפטיטיס B או הפטיטיס C.

סימנים המחלה מחולקים למספר שלבים. השלב הראשון מכונה השלב נטול הצהבת והוא מתבטא בעייפות משמעותית (90% מהמקרים), בחילות וחוסר תיאבון (60-90% מהמקרים), חום (60-70%), כאבי ראש ובטן וכאבי שרירים. יש הטוענים שמעשנים מאבדים את הרצון לעשן בזמן המחלה.

השלב השני הינו השלב הצהבתי: בשלב זה ההרס הנגרם לתאי הכבד עקב פעילות מערכת החיסון מביא לשחרור מולקולות בילירובין למחזור הדם. מולקולות אילו מופרשות בשתן וגורמות לו להיצבע בצבע כהה. בחלק מהמקרים מדווחים החולים על צואה לבנה (הסיבה לכך היא חוסר בבילי-רובין בצואה). בשלב זה כאבי בטן מדווחים בכמחצית מהחולים. הצהבת מלווה לעיתים בגרד עורי עקב שקיעת מולקולות הבילירובין בעור.

חלק מהחולים מדווחים על כאבי פרקים ולעיתים מופיעה פריחה ,בעיקר על פני הגפיים התחתונות. בבדיקת החולה,למעט המצאות צהבת בעור ובלחמיות וכבד מוגדל,אין ממצאים חריגים.

בבדיקות המעבדה תחול עליה באנזימי הכבד לעיתים לרמות גבוהות מאוד בהתאם לחומרת הנזק הכבדי. הרמות הגבוהות של אנזימי הכבד יורדות בהדרגה לאחר ההחלמה וחוזרות לטווח התקין 5-20 שבועות מאז המחלה. רמות הבילירובין בדם עולות גם הן בהתאם לחומרת הנזק הכבדי. ככלל הרמות גבוהות יותר בגילאים מבוגרים יותר. רמות הבילירובין יכולות להישאר גבוהות למשך מספר חודשים. תפקודי הקרישה המהווים מדד רגיש מאוד לתפקוד הכבד נשארים לרוב תקינים או כמעט תקינים. סטייה משמעותית מהנורמה המצופה מצביעה על נזק כבדי משמעותי יותר מהרגיל ומחייבת מעקב צמוד.

ההחלמה מהמחלה היא מלאה, ואין אדם בנושא עימו את הוירוס, כלומר, הדבקה תתבצע רק מחולה פעיל או חולה בשלב שלפני-הצהבת.

חיסון ומניעה מפני הפטיטיס A

המחלה היא חד פעמית ולאחר שחולים פעם אחת הנוגדנים המיוצרים מבטיחים הגנה למשך כל החיים. אומנם במקרים מסויימים ניתן להדבק מחדש לאחר שנים רבות עקב דעיכה ברמת הנוגדנים אבל מדובר בתחלואה נטולת תסמינים המביאה לעליה מהירה ברמת הנוגדנים המגנים. כלומר במי שכבר חלה אין צורך בטיפול מונע או חיסון לאחר מכן.

מניעה במי שנחשף לוירוס ועדיין לא חלה, ניתן לבצוע ע"י מה משכונה חיסון פאסיבי – הכולל נוגדנים מגנים כנגד הוירוס, הניתנים כזריקה תוך-שרירית. יש לתת חיסון זה תוך 14 יום מרגע החשיפה. מתן במועד מאוחר יותר יעיל פחות ויש לשקול את נחיצותו. פעולה זו יעילה ב 80-90 אחוז מהמקרים. יש לזכור שמדובר בחיסון פאסיבי, כלומר, אינו יוצר הגנה ולמידה של מערכת החיסון וכחצי שנה לאחר מועד קבלת החיסון המחוסן אינו מוגן יותר ויכול לחלות שוב במחלה.

חיסון פעיל – נותן הגנה לכל החיים. יעילותו של החיסון גבוהה מאוד ובמידה והחיסון מתבצע כנדרש ע"י 2 מנות, והוא נמצא יעיל ב-100% מהמקרים. כבר חודש לאחר מנת החיסון הראשונה, 99% מהמחוסנים מפתחים הגנה חיסונית כנגד הזיהום.

החיסון מכיל נגיף הפטיטיס A מזן HM175 שעבר פעולות הגורמות לו לחוסר פעילות ביולוגית (נגיף מומת). מחוץ לישראל, החיסון מומלץ לילדים בגיל שנתיים ומעלה, ולמעט תגובות מקומיות אפשריות אינו גורם לתופעות לוואי משמעותיות.

מאז שנת 1999, החיסון ניתן בישראל החל מגיל שנה חצי ועד גיל שנתיים וחצי. במחקר שפורסם בחודשים האחרונים נמצא שאחוז הילדים המקבלים את החיסון בארץ הינו 90 אחוז עבור החיסון הראשון ו-85 אחוז עבור החיסון השני. כמות הזיהומים מאז הוחל בחיסון הרוטיני ,ירדה מ-50 מקרים לכל 100.000 תושבים, ל-2.5 מקרים לכל 100.000 תושבים (ירידה של מעל ל-95%).

הירידה חלה גם בשכבות גיל מבוגרות יותר שלא חוסנו. מתוך 433 המקרים שדווחו בשנים 2002-2004 בארץ, לא היה אף אחד שקיבל את שני החיסונים ו-424 מהחולים לא קבלו חיסון כלל. לסיכום בארץ החיסון הביא לשינוי משמעותי בתחלואה וסיפק הגנת עדר גם לאנשים שלא חוסנו בעבר אך הגנה זו אינה מונעת תחלואה במי שלא חוסן כראוי – פעמיים.

נגיף הפטיטיס A עלול להביא למחלה לא נעימה ברוב המקרים ולמחלה קשה בחלקם הקטן. כיום יש חיסון יעיל כנגדו ואם תשמר שגרת החיסונים אין שום סיבה שילד במדינת ישראל יחלה במחלה זו בעתיד.

חזרה    ▲ למעלה